מניפסט רטרואקטיבי לעיר הישראלית
אי-הסדר זהו סדר שאיננו יכולים לראות - הנרי ברגסון
- אין להתחיל מההתחלה. בנייה חדשה היא המשך של דבר קיים, של עדכון.
-יש להתמקד רק בזמן ההווה. מחשבות על העתיד הן ספקולטיביות ומחלישות את היכולת לפעול.
-לא לכל בעיה יש פתרון. יש בעיות שצריך לדעת לחיות עימן.
-בנייה היא אלתור, מצרף של רעיונות קיימים וידועים (החידוש הוא בצירופים ובשימוש). יש להימנע מהמצאות תכנוניות.
-שימור הוא תחום העוסק בתיעוד, לא בבנייה. אין לשמר את הקיים אלא להשתמש בו.
-לאדריכל אין זכויות יוצרים על הבניין. מרגע אכלוסו, כל הזכויות שייכות למשתמש.
-תוספת עדיפה על החלפה. הריסה מתבצעת רק כאשר כל הברירות האחרות מוצו.
-אין היררכיה בבניין. כל הרבדים המרכיבים את הבנוי, קיימים וחדשים, קונסטרוקטיביים וקישוטיים, סמליים ופונקציונליים הם שווי ערך.
-בנייה איננה אומנות. רצוי להיצמד למחשבה פרגמטית ולהימנע מעיסוק בפואטי.
-עצלות היא תכונה מבורכת ויצירתית. יש להשתדל לחסוך בזמן ובמאמץ.
-פשטות עדיפה על הפשטה. מחשבה עמוקה מעייפת, מעכבת ומסבכת את התוצאה. הפתרון המיידי הוא בדרך כלל הנכון והטוב.
-חשוב להגדיר את הפרוגרמה בצורה פשוטה, בהירה וכנה. תקינות פוליטית מובילה לסביבות משעממות.
-אין קשר הכרחי בין טיפולוגיה ושימוש : מרפסת תשמש כמחסן, סורגים כמתלי כביסה.
-מותר לצייר על הקירות, גרפיטי איננו לכלוך.
-מקומיות וקונטקסט הם מושגים לא-רלוונטיים. מקורות ההשראה לבנייה נמצאים בכל מקום בעולם, -במציאות ובספרות, בממשות ובאשליה.
-יש להשתמש בחומרי הבנייה המסחריים ללא עכבות, בחופשיות ואינטואיטיבית. רצוי להתייחס אל הוראות היצרן בחשדנות.
-כל דבר יכול לשמש חומר בנייה. מיחזור היא פעילות שיש בה סיפוק רב.
-חוזק ועמידות אינם תכונות חשובות לחומרי בנייה. בלאי הוא תהליך טבעי ומבורך. חומרים מתכלים, אופנות חולפות, אנשים מתים, עונות מתחלפות, בתים עוברים מיד ליד. התנגדות לפועלו של הזמן היא טירוף.
-שטחיות איננה מגרעה וחוש הראייה הוא ראשון בין רבים. לטבעי אין יתרון על המלאכותי, והאמיתי טוב כמו החיקוי.
-בנייה היא אמצעי להבעה עצמית ולהעברת מסרים באמצעות סמלים וסימנים. (שכנוע, איסור, הזמנה, מידור, ייחוד, שייכות , מיניות, מצוקה…). יש לאפשר ולעודד חופש דיבור מלא ללא צנזורה.
-המשמעות של אלמנטים מוכנים (ready-mades) גדולה מסכום מרכיביהם. ההפרדה שבין צורה ומשמעות היא מאולצת ואיננה עומדת במבחן הזמן. האיכות המופשטת של הבניין היא בעיני המתבונן (והאומן).
-פגמים וכשלים הם תופעות מקובלות וסבירות בתהליך הבנייה. הפגמים משקפים את הפן ההומני של מלאכת הבנייה.
-בטיחות היא עניין אישי, סובייקטיבי ובאחריות הדייר.
-זול זה טוב. יש לעמוד בסטנדרטים נמוכים של בנייה. העלאת הסטנדרטים של הבנייה יוצרת פערים חברתיים.
-יש לשאוף לבנייה עצמית. בעלי מקצוע לעולם יהיו מקור לאכזבות ולמריבות.
-חוקים ותקנות הם בגדר המלצות. אין להתייחס אליהם בכובד ראש.
-המרחב הציבורי והפרטי אינם בהכרח נפרדים. יש להתייחס לכל סיטואציה בצורה ייחודית ולפי השכל הישר.
-מעטפת הבניין שייכת לדיירים (מבפנים ומבחוץ). כל דייר יכול לעשות בחלק התוחם את דירתו כרצונו.
-יש ערך לחוכמת ההמונים. מן הניסיון צריך ללמוד, מכישלונות להימנע והצלחות כדאי לשכפל.