יואב מאירי | אדריכלים

'הפרטאץ

אני מת על הבלגן שנוצר ממרפסת שסגרו אותה", מכריז האדריכל יואב מאירי. במניפסט שחיבר הוא מתענג על הפרטאץ' "

הישראלי, וקורא להתייחס למורשתו ברצינות הראוי ה

דגם אדריכלי של יואב מאירי המוצג בתערוכה "שפירא". ממחיש בחן

צעצועי את שכונת שפירא בתל אביב צילום: יואב מאירי

אסתר זנדברג

 

 

טיח נופל? תריס מתייפח? מאיר ויזלטיר היה סלחן למדי בשירו הידוע על הנוף האורבני בתל אביב. המדובר אחרי הכל בפרטאץ',

התופעה השלטת במרחב הבנוי בישראל ונהפכה לטבע שני. אלא שבעוד רבים מעקמים את האף, מצהיר האדריכל יואב מאירי: "אני

אוהב את הפרטאץ'". בשיחה על המניפסט שחיבר על תכנון, בנייה ופרטאץ' — מונח שתחתיו מסתופפים גם בנייה לא פורמלית,

אלתור, יצירתיות — הוא מוסיף כי "אני מת על הבלגן הזה שנוצר ממרפסת שסגרו אותה או תוספת בנייה בלתי מתוכננת. אני בשום

אופן לא רוצה שהמדינה או העירייה יתערבו בסגירת מרפסת. אני מעדיף לתת חופש לאדם להתעסק עם המקום שבו הוא גר. התוספות

."האלה מעניינות אותי. הפרטאץ' הוא עוד רובד בנוף הבנוי ויוצר ערכים שאני קורא להם דמוקרטיה

מניפסט רטרואקטיבי של העיר הישראלית" מתפרסם בקטלוג התערוכה "שפירא", שלה שותפים מאירי והצלם רועי קופר. התערוכה "

שתימשך עד 17 במארס במכון טכנולוגי חולון כוללת תצלומים של קופר בשכונת שפירא בדרום תל אביב, המייצגת את התופעה,

.ודגמים אדריכליים של מאירי שממחישים אותה בחן צעצועי

במניפסט שחיבר, מפרק מאירי את הפרטאץ' לשורה של דיברות פוקחי עיניי ם שספק אם המילייה המקצועי יוכל לעכל: "אין להתחיל

מהתחלה. בנייה חדשה היא המשך של דבר קיים. היא עדכון"; "יש להימנע מהמצאות תכנוניות"; "בנייה איננה אמנות"; "הפגמים

משקפים את הפן ההומני של מלאכת הבנייה"; "זול זה טוב. יש לעמוד בסטנדרטים נמוכים של בנייה. העלאת הסטנדרטים יוצרת

."פערים חברתים"; "חוקים ותקנות הם בגדר המלצות. אין להתייחס אליהם בכובד ראש

הפרטאץ', מבהיר מאירי, לא הולך לשום מקום, "הוא נראה זמני, אבל הוא רק משתנה, מתעדכן כל הזמן ונשאר קבוע. הוא לא משהו

שצריך 'לנקות'. הוא הדבר עצמו. צריך להפסיק לקרוא לו מכוער. הבנייה הא־פורמלית מאפשרת לכל מיני אספקטים ויצרים, לצאת

החוצה. צריך להתייחס לפרטאץ' ברצינות. לנתח אותו, לכתוב עליו, להתווכח. זה הדבר שהכי מאפיין אותנו, וכן, גם את הערבים. מה

."שיכול להיות פלטפורמה להדברות. עוד לא למדנו לקרוא את השכבה הזאת ולהבין שזה אנחנו ועם זה צריך לעבוד

הפרטאץ', מבהיר מאירי, לא הולך לשום מקום, "הוא משתנה,

מתעדכן כל הזמן ונשאר קבוע. הוא לא משהו שצריך 'לנקות'. הוא

"הדבר עצמו

ספריית גן .'מאירי הוא פעיל חברתי, בן בית בנופי דרום תל אביב שם הוא מתגורר ועובד, חוקר ומתעד את מרחב המחיה של הפרטאץ

לוינסקי שתכנןלקהילות הזרות בתל אביב היא מופת לחיבור בין אדריכלות, חברה ופוליטיקה. מבנה הספרייה — מתקן קל, מתפרק, ללא

.שערים ושומרים, הוא "פרסומת" להשקפת עולמו

קריאתו של מאירי להתייחס לפרטאץ' ברצינות אינה קול בודד באפלה, אלא חלק ממגמה עולמית כיום להכיר בקיומן של פעולות תכנון

אלטרנטיביות לאלה הממוסדות. תכנון חלש, תכנון "מלמטה", "התארגנות עצמית", תוספות בנייה "ספונטניות", הן לא אחת חבל

הצלה מתכנון כפוי שאינו הולם ולא תואם צורכי הדיירים. בבתי שיכון רבים בפריפריה — ולא רק בה — שהוקמו בשנות ה – 50 תושייתם

של הדיירים הניבה ערב רב של "פרטאץ'" יצירתי, לרבות תוספות בנייה פיראטיות, ושיפרה את מרחב המחיה שלהם והעניקה דמות

אנושית לצורת המגורים המנוכרת. הצעד המסתמן הבא הוא הקריאה להטמיע את הספונטניות בתהליכי התכנון עצמם — מה שיכול

.להביא סדר חדש לעולם, אבל גם לפגוע ברומנטיקה של הספונטני

ברקע המניפסט הרטרואקטיבי של מאירי והתערוכה בחולון, רק מתבקש להיזכר במפגש עם האדריכל ההודי ביג'וי ג'יין שביקר

לרגל יום האדריכל הבינלאומי. השיחה התקיימה אחרי סיור מודרך של האורח בתל אביב, שבה הרגיש כמעט ל פני כעשור בישראל

בבית וחלק מחמאות. הוא אמנם התעלם בנימוס ממורשת הבאוהאוס המהוללת אבל ציין לטובה דווקא את מה שנחשב כאן למטרד

.אסתטי בלתי נסלח — תריסי רפפות הפלסטיק, מסמליה ש ל תרבות הפרטאץ

צילום: יואב מאירי "מתוך התערוכה "שפירא

התריסים הללו, אמר ג'יין, "הם פונקציונליים להפליא ומתאימים לאקלים. זהו פתרון אוניברסלי שלא תלוי בכמה כסף יש לך או אין לך.

אפשר לעשות אותם מפלסטיק זול או מעץ יקר, החומר לא משנה. זהו שילוב נפלא בין תיעוש ושיכפול לבין ספונטניות וביטוי אישי וזה

מה שעושה אותם למקומיים ואותנטים. תפוצתם העצומה היא ממד להצלחתם". בשיחה איתו הסביר שתכנון במובן של עשיית סדר

.""מלמעלה" לא יעבוד בהודו, וכנראה גם לא בישראל. שם וגם כאן מה שעובד באופן המוצלח ביותר הוא ה"ג'וגאאד