http://www.haaretz.co.il/misc/article-print-page/.premium-MAGAZINE-1.9866668 Page 1 of 2
אסתר זנדברג 07:53 02.06.2021
יש אדריכלים שלא ויתרו על היכולת להשפיע
חברתית ופוליטית
ה"פרנק גרים" וה"זאהה חדידים" המשרתים טייקונים הם השולטים בסצינה, אבל בספרה החדש
"אדריכלות ודאגה" מפנה שלי כהן זרקור לאדריכלות מוסרית הפונה לחלשים בחברה
"הרי לא יפסיקו לבנות. אבל השאלה היא אם אפשר לבנות בצורה מוסרית וצודקת יותר. אני מקווה
שבסופו של דבר תיווצר אלטרנטיבה וביקורת האדריכלות המשתקת תיהפך לאדריכלות ביקורתית
בונה", אמרה האדריכלית שלי כהן בראיון איתה ב– 2004 על מגמה של "סרבנות אדריכלית" שעוררה
תשומת לב ותגובות קוטביות. כהן נמנתה עם קבוצה קטנה של אדריכלים שסירבו להמשיך בעבודה
מעשית שבה ראו כלי שרת בידי ההון והשלטון ואמצעי למימוש מדיניות כיבוש הרסנית, והחליפו את
שולחן השרטוט בזירה האקדמית העיונית הביקורתית.
מאז חל גידול מרשים ב"ביקורת האדריכלית המשתקת", אבל רק מעט מזעיר ממנה התממש והפך
ל"אדריכלות ביקורתית בונה". כהן עצמה לא ויתרה על התקווה. ספרה החדש, "אדריכלות ודאגה"
(הוצאת רסלינג), קורא למחויבות לבנות מתוך עמדה מוסרית וצודקת יותר ומדגים אפשרות —
ואמונה באפשרות — למימושה באמצעות פרויקטים קונקרטיים שנבנו בשנים האחרונות למען קבוצות
מוחלשות באוכלוסייה, כמופת לאדריכלות מתוך דאגה.
הפרויקטים בספר נבחרו על פי קריטריונים מתחום "האתיקה של הדאגה". בהם בין היתר, המניע
האתי של האדריכלים, איכותו והצלחתו. ספריית גן לוינסקי שתכנן האדריכל יואב מאירי הוקמה
ב– 2009 ביוזמת עמותת האמנים ארטים ובשיתוף רשויות מקומיות. היא מיועדת בעיקרה לקהילות
המהגרים בדרום תל אביב ומופעלת בהצלחה על ידי מתנדבים. בית הספר לילדי שבט הג'האלין
תוכנן על ידי קאופרטיב האדריכלים האיטלקי "ארקו" והוקם ב– 2010 C בוואדי אבו הינדי בשטח
בשיתוף ארגונים אזרחיים שונים. המבנה מאפשר תנאי לימוד הולמים באמצעים מוגבלים לתלמידים
בני אוכלוסייה מוחלשת. פרויקט שלישי, "(ב)לי גדר", הוא הצעה לשיפור פני הנוף העירוני בשכונה של
מעוטי־יכולת בבת ים, על ידי שילוב חצרות פרטיות בבתים משותפים עם שטח ציבורי פתוח. הפרויקט
של האדריכליות אדית גזין ומיכל שרייבר גלבנדורף בוצע רק בחלקו אך הוא מייצג נכונות של גורם
מוניציפלי להרחיב את אחריותו — ומימונו — גם למרחב הפרטי.
"אדריכלות ודאגה" מבוסס על מחקרה של כהן לתואר דוקטור, "האתי, החברתי והאסתטי באדריכלות
עכשווית בישראל" — כותרת הרומזת על כך שגם ה"אסתטי" הוא מרכיב לגיטימי באדריכלות
06/06/2021, 8:55
http://www.haaretz.co.il/misc/article-print-page/.premium-MAGAZINE-1.9866668 Page 2 of 2
בשפה האנגלית) מכיל טווח רחב של care) הביקורתית הבונה, אך הוא אינו חזות הכל. המונח דאגה
משמעויות כמו "שמירה", תשומת לב וחיבה — כותבת כהן. בתרגום לעברית למונח ישנו "ממד של
מחויבות לזולת, אמפתיה ורגש". ההיבט הרגשי, היא מודה, זר לתחום האדריכלות ואף על פי כן היא
בחרה להשתמש בו כדי לעורר "חשיבה רעננה על מחויבות האדריכל".
הפרויקטים שבחרה כהן מייצגים לכל הדעות את מונח העברי דאגה. עם זאת, ספק אם הם משני
מציאות. באופן פרדוקסלי, נדמה שלפועלה של כהן בזירה העיונית, כחוקרת, כותבת ומרצה —
וכאוצרת ביקורתית מושחזת בעבר של הגלריה בבית האדריכל ביפו — היתה וישנה עדיין השפעה
משמעותית יותר מאשר למימושו בפועל.
ספרה של כהן — חומר קריאה למיטיבי לכת במקצוע — יוצא לאור ברקע דיון אקדמי בינלאומי ער על
אדריכלות ואחריות חברתית בעשור או שניים האחרונים. את הדיון פתח ומוביל עד היום מאמר־מפתח
, שכתבה היסטוריונית האדריכלות והתיאורטיקנית האמריקאית, פרופ' מרגרט קרופורד, כבר ב– 1991
תחת הכותרת "האם אדריכלים יכולים להיות אחראים חברתית?" המאמר סוקר מאה שנים של
היסטוריה אדריכלית, מסוף המאה ה– 19 ועד שלהי המאה ה– 20 , שבהן האדריכלים "ויתרו כמעט
לחלוטין על כל הכלים שהיו ברשותם להשפיע חברתית ופוליטית". במקום זאת הם בחרו להיכנע,
להסתגר באקדמיה, לעבוד בשביל אילי הון או להתמסר למימוש האגו היצירתי שלהם.
תשובתה של קרופורד לשאלה שהציגה, היתה "לא, אבל". לא, מפני שזה נראה כבר אבוד. אבל, היות
שבכל זאת נוצרה אפשרות "להרחיב את הגבולות לתחומים שמעבר לאסתטיקה, לאוורר ולעדכן את
המצע האידיאולוגי. לספר סיפור חדש על מיהו הלקוח של האדריכלות. לא רק עשירים אלא גם קבוצות
חדשות באוכלוסייה — חסר הבית, בן המיעוטים, הפליט, הקשיש — "שאינן משורתות כיום על ידי
שוק האדריכלות".
ב– 20 השנים שעברו מאז כתיבת המאמר, מרכיב ה"דאגה" אכן חילחל פה ושם לעולם האדריכלות.
לאחרונה הוא הצליח אפילו לחדור את הקליפה הקשה של פרס פריצקר היוקרתי שיוזמיו הואילו
להעניק את הפרס, פעמיים, על פרויקטים חברתיים. ואולם, מי שתופסים את מרכז הבמה או את
כולה, מובילים טרנדים, מגרים את בלוטות ההתפעלות, מקבלים את מרב תשומת הלב של התקשורת
המקצועית והכללית, הם ה"פרנק גרים", ה"זאהה חדידים" וה"נורמן פוסטרים" של המקצוע, העובדים
בשביל עריצים וטייקוני־על, ללא כל מתחרים מהצד החברתי של המטבע.
כהן אמרה בשיחה איתה השבוע כי "באמת קשה לי להיות אופטימית. אבל בכל זאת, הספרייה
בלווינסקי הוא אור באפלה. בית הספר באבו הינדי מאפשר לילדים ללמוד ולהתמצא בעולם. אז
פרויקט קטן יכול בכל זאת לשנות משהו בעולם".