"פרויקט ארגמן" משיב לתעשייה את כבודה האבוד
בעולם שמקדש את היי-טק מציע האדריכל יואב מאירי אלטרנטיבה, בתערוכה החדשה "פרויקט ארגמן". מפעל הטקסטיל הנטוש ארגמן ביבנה משמש לו מקרה מבחן
אסתר זנדברג
9.1.2013
כלכלות העולם המערבי נהפכות ל"כלכלות יצירתיות ותרבותיות" (CCI), כלכלות מידע ושירותים. התעשיות ה"מלוכלכות" עוברות משולי הערים בעולם הראשון לפריפריה הגלובלית, שם הן עושות רווחי עתק מניצול משאבי טבע והעסקת פועלים בשכר רעב. ובינתיים בעולם הראשון, אזורי תעשייה ומלאכה מסורתיים שננטשו מוסבים למוזיאונים אופנתיים, מסחר, מסעדות ובתי קפה. לחלופין, הם נהרסים ובמקומם נבנים מתחמי היי-טק סטריליים. המעמד היצירתי, בלשונו של הסוציולוג ריצ''''רד פלורידה, דוחק את המעמד היצרני מחוץ למפה הכלכלית והחברתית. מי שלא בהיי-טק לא קיים.
מול תמונת העולם הפוסט-תעשיתיית מציב האדריכל יואב מאירי אנטיתזה תעשייתית. בתערוכה חדשה, "פרויקט ארגמן", שתיפתח בשבוע הבא בגלריה בבית האדריכלביפו, הוא יוצא נגד תהליכי הג''''נטריפיקציה המרחביים והחברתיים באזורי תעשייה ומציג אפשרות, רעיונית וקונקרטית כאחת, להשיב לתעשייה את המקום המרכזי הראוי לה. בהשראת רעיונותיו של התעשיין סטף ורטהיימר הוא קורא לאפשר לבני המעמד היצרני להתפרנס בכבוד ולהיות גורם משמעותי בכלכלה, בחברה ובמרחב.
מפעל הטקסטיל הנטוש ארגמן ביבנה הוא מקרה מבחן לבחינה של המהפכה התעשייתית החדשה ולדיון על אודותיה. ארגמן היה פרויקט הדגל של התעשייה המסורתית בישראל שקרסה, כיום הוא גם הסיכוי לתחייתה. על התשתית של מפעל ארגמן לשעבר מקים מאירי את "פרויקט ארגמן" ¬ מניספט אדריכלי דון-קישוטי, ואולי יותר מעשי ממה שנדמה ¬ שיעמוד בפיתוי להסב אותו לשימושים אופנתיים וישמש בעיקרו לתעשייה מסורתית, שלאמונתו של מאירי לא אבד עליה כלח.
חלק מהחיים
במחקר המקדים לתערוכה ביקר מאירי באזורי תעשייה ברחבי הארץ והופתע מהדלות האדריכלית. מבני התעשייה שבהם נתקל הם "מעטפות סגורות" עצומות, על פי תיאורו וכפי שמוכר ברבים. בתוכן נדחסים פסי הייצור, המשרדים, חדרי השירותים, המחסנים, המערכות הטכניות, בצפיפות מחניקה. "ראיתי פועלים נשענים על גדרות המפעלים ומעשנים סיגריה חטופה בישימון הסובב, חניתי בחניון ענק ולוהט בשמש הקופחת", אומר מאירי.
בפרויקט ארגמן פועלי הייצור יזכו בתנאי עבודה משופרים שיסייעו "להשיב את הגאווה במקצוע שהם עושים". סביבת התעשייה העתידית תספק תנאי עבודה נאותים, תהיה הטרוגנית ורב-שימושית ותחלץ את העובדים מבידוד. המפעל ייפתח אל העיר ויוסרו הגדרות המקיפות אותו. העובדים בתעשייה יהיו חלק מהמרקם האנושי העירוני. מבני התעשייה יהיו חכמים ואקולוגיים. הם יידעו להתמודד כראוי עם מפגעים "מסורתיים" כמו חום או רעש וייצרו חללי עבודה איכותיים.
פרויקט ארגמן הוא הזדמנות להציב את תחום התעשייה על סדר היום האדריכלי והתכנוני בישראל ולדון בשאלה מה אפשר לעשות כדי שהתעשייה תהיה חלק מהחיים. תכנון לתעשייה כיום הוא זירה פרוצה לכוחות יזמיים ופוליטיים שרואים לנגד עיניהם אינטרסים צרים בלבד. פרויקט ארגמן הוא גם, או בעיקר, קריאה להתפכח מהסגידה שהתפתחה כאן לתחומי הטכנולוגיה הגבוהה ¬ ולמחשבה מחודשת על תפקידה של התעשייה המסורתית בהיבט החברתי, הלאומי והערכי, התכנוני והאדריכלי.
התערוכה היא חלק שני במחקר על אדריכלות ותעשייה בישראל שמוצג בגלריה בבית האדריכל. החלק הראשון, "המפעל", תערוכה על בסיס ספרה בשם זה של האדריכלית ד"ר טלי חתוקה, התמקד בהיסטוריה של ארגמן כאלגוריה למפעל הציוני ובהקשר ביוגרפי. אביה של חתוקה עבד במפעל במשך ארבעה עשורים. "פרויקט ארגמן" של יואב מאירי הוא פנטסיה על עתידו האפשרי של המפעל ¬ שבמציאות נסגר ב 2004 ומיועד להריסה. במקומו ייבנה אחד מאותם פארקים תעשייתיים שפרויקט ארגמן מבקש למצוא להם תחליף
.סמל נעדר
משכנו של ארגמן ביבנה תוכנן על ידי האדריכל רם כרמי ונחנך ב 1965, בעשור האחרון שהתאפיין בתעשיות המסורתיות. המפעל משתרע על שטח עצום של יותר מ 90 דונם. הוא כולל את בניין ההנהלה האיקוני בבטון חשוף תקופתי, אולמות תעשייה במעין סככות ענק מבטון עם גגות משוננים אופייניים והרבה שטחים ריקים שנועדו לפיתוח עתידי. הסככות המודולריות והגנריות הן נקודת המוצא לפרויקט ארגמן. התשתית הפיסית הקיימת תשוכפל ותתפרש על פני כל האתר ובתוכה ישובצו תעשייה ושימושים מעורבים נוספים בטיפולוגיות אדריכליות משתנות.
על פי התכנון, סככות הבטון הקיימות יישארו כשלד בלבד והסככות החדשות ממתכת ייבנו מראש ללא מחיצות ומעטפות. רשת הסככות היא השלד שעליו יישזרו "נפחים" מודולריים עצמאיים וניידים, שיותאמו בצירופים שונים לתפקודים וצרכים של הדיירים. ברשת ייפתחו חללים ריקים שישמשו "מרווחי טבע", מגרשי ספורט, בריכות שחייה, מקומות מפגש ומנוחה. הגגות יתפקדו כחווה סולרית להפקת אנרגיית שמש וברחבי הפרויקט יותקנו טורבינות רוח ¬ אלמנט אדריכלי ללא אדריכלות שללא ספק ייצור נוף אקולוגי פוטוגני.
מפתיע בהעדרו בפרויקט ארגמן מבנה המנהלה, שהיה סמל המפעל והתקופה ונותר מחוץ לאוטופיה. אחרי התלבטויות החליט מאירי לעמוד גם בפיתוי של השימור ולהרוס את המבנה, דווקא בגלל "האיכויות האדריכליות היוצאות דופן" שלו. נימוקיו עמו. הכוונה, לדבריו, היא "לחדד את הרעיון. ההאנגרים המודולריים משרתים את הרעיון ורלוונטיים לנושא והבניין היוצא דופן לא, והוא לא נחוץ לי. ואחרי הכל הפרויקט אוטופי, לא תוכנית לביצוע".
פרויקט ארגמן מוצג בתערוכה באמצעים מסורתיים בזכות עצמם, לא בהדמיות ממוחשבות אלא בדגמים חומריים. הדגמים ותצלומיהם הפרטניים אינם רק אמצעי ייצוג אלא שימשו כלי לפיתוח הפרויקט וניתוחו. עצם בנייתם היא מחווה לתעשיות המסורתיות ולמלאכת כפיים, מחווה נרגשת ומעוררת למחשבה. דגמים ייצוגיים, עם כל יופיים, הם כיום לוקסוס. עלותם גבוהה והם משמשים בדרך כלל לצורכי שיווק. עד כמה זהו משל על התעשייה המסורתית בכללה היא שאלה פתוחה. אולי במהפכה הפוסט-תעשייתית הבאה תתגשם גם האוטופיה הזאת.
*
התערוכה "פרויקט ארגמן: ארכיטקטורה ותעשייה בישראל", שאצר האדריכל ערן טמיר טאוויל, תיפתח ביום רביעי 16 בחודש בשעה 19:00. בערב הפתיחה יתקיים דיון בנושא בנושא בהשתתפות האדריכלית טלי חתוקה, ראש המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב; האדריכל רם כרמי, שתיכנן את מפעל ארגמן; האדריכל צבי אפרת, מרצה בכיר בבצלאל והמחבר של "הפרויקט הישראלי", ורן וולף, מנהל פרויקטים. התערוכה תינעל ב- 28 בפברואר.